בבואנו להסביר את התהליכים הפנים תודעתיים המתרחשים בנפשו של אדם עלינו לצאת מנקודת הנחה אחת שכאשר אדם שומע מוסיקה כלשהי הוא בראש ובראשונה מניע מערכת מורכבת של עולם הרגש והמחשבה, לכן הבא נדון בשאלה הראשונה: מהי אהבה למוסיקה ומדוע אדם חש הזדהות ואמפטיה למוסיקה שאותה הוא אוהב לשמוע?
ובכן, את השאלה הזו ניסו רבים וטובים מכל מיני תחומים לנסות ולתת מענה. התשובות הן חלקיות ואין אמת אחת בעניין. בתור מוסיקאי שגדל והתחנך על מוסיקה ומנגן על 8 כלים, מצאתי שבהאזנה למוסיקה יש מימד שמאגד את כל איזורי התודעה יחדיו. זאת אומרת שכשאדם שומע יצירה מוסיקאלית אפשר לראות כמה פרטים מרכיבים את היצירה ובבואנו להקשיב ליצירה תת התודעה שלהו שמה לב גם למסרים המוטמעים שאינם החזית, ולכן כאן נכנס מנגנון ההזדהות שאומר: "משהו מחובר למה שאני חש וזו הכוונה הסמויה שלי שלא רציתי לומר לעולם או לא יכולתי לומר לעולם", והינה ישנה הכרה שחושפת את עוצמת ההדחקה שהיתה רוצה להיות מוחצנת - למה?
כי זה משחרר ממקומות שקשה לתחזקם אותם שנים - זאת אומרת הדחקה סוחבת אנרגיה רבה מהמוח. לכן לא במקרה התרפיה באומנות היא כלי בהיר כדי להראות את המצבים התת-מודעים הסמויים בתת התודעה של אדם, ומכאן שאדם לא לוקח אחריות על דבר שאינו מוכן ממש להכיל את השינוי שבו. על כן האומנות היא ראי אדיר למהווים תת מודעים.
אפשר לראות ביצירות קלאסיות אין שללא היגיון מוסבר פתאום התזמורת נהיית מאוד אגרסיבית וזו בגלל שבהנחת היסוד הרגשית של המלחין יש מאבקי כוח תת מודעים שעוד נרחיב עליהם.
בכוחה של המוסיקה לנסוך בנו תחושת התעלות, רגיעה, שובבות, ותחושות ביניים נעימות. אך בראש ובראשונה, אם נרצה להשתמש במוסיקה ככלי להעצמה אישית, עלינו ללמוד להקשיב למוסיקה והיכן אנו משתלבים בתוך עולם הדיאלוגים של התנועה בין הכלים השונים ביצירה, ואיך הקצב שבה כל כך כל כך חשוב, ואיך מרכיב אופי גוון הכלי יוצר תחושה מאוד מסוימת.
.jpg?id=9063103)
.jpg?id=9616318)
